פסק-דין בתיק רע"א 10269-10-11

בקשה לרשות לערער על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ד"ר א' סורוקר) מיום 18.8.11 " ההחלטה הראשונה") ועל החלטה נוספת מיום 25.9.11 (" ההחלטה השנייה") בבקשות שהגישו המבקשות דנן.

בהחלטה הראשונה נקבע כי המשיבה אינה מנועה, באופן גורף, להוכיח טענות שברפואה במסגרת תביעה לנזקי גוף שהגישה נגד המבקשות, חרף אי הגשת חוו"ד פסיכיאטרית מטעמה. עוד נקבע כי אין לחייב את המשיבה להיבדק אצל מומחה בתחום הפסיכיאטריה מטעם המבקשות, " מחמת אופי הבדיקה והפגיעה בפרטיות הכרוכה בכך". עם זאת שמר בית המשפט למבקשות את זכותן לטעון לנפקות סירובה של המשיבה להיבדק " במישור הראייתי". בהחלטה השנייה הורה בית המשפט כי אין להורות למשיבה להגיש חו"ד רפואיות מטעמה להוכחת מצבה הנפשי.

רקע

המבקשת אושפזה בבית החולים גהה (המבקשת 1) עקב מצבה הנפשי. ביום 10.6.04 ניסתה לשלוח יד בנפשה בקפיצה מחלון (להלן: " המקרה"). חיי המשיבה ניצלו, אך לפי התביעה נגרמו לה נזקים בתחום האורטופדי. ביום 31.5.10 הגישה המבקשת תביעה לנזקי גוף נגד המבקשות, בטענה שהתרשלו כשלא נקטו פעולות של השגחה ופיקוח נוכח מצבה הנפשי, שאילו ננקטו יכולות היו למנוע את המקרה. בכתב התביעה טוענת המשיבה שהיא " סובלת ממחלה של הפרעת אישיות גבולית וגרימת נזק עצמי" (סעיף 1 וכן סעיפים 8(א) + (ג)). עוד המשיבה טוענת בכתב התביעה כי ציינה בפני הרופאים, פעם אחר פעם, שרצונה להתאבד, וזאת לאחר מספר ניסיונות אובדניים קודמים (ס' 4). עוד היא טוענת כי אושפזה אצל המבקשות מספר פעמים עקב ניסיונות אובדניים חוזרים ונשנים (ס' 5).

המבקשות גורסות כי בזמן המקרה הייתה המשיבה אחראית באופן מלא למעשיה, וביקשו לתמוך טענתן בחוות דעת פסיכיאטרית מטעמן. המבקשות טוענות כי כתוצאה מהחלטות בית המשפט מתאפשר למשיבה להוכיח עניינים שברפואה על יסוד תיקה הרפואי בלבד, ונמנע מהמבקשות להתגונן בפני התביעה, באמצעות הגשת חוות דעת רפואית בתחום הנפשי מטעמן. המבקשות גורסות כי סירובה של המשיבה להיבדק אינו סביר ומחוסר תום לב, לאחר שנבדקה בעבר אצל פסיכיאטרים רבים. אמנם המשיבה טוענת לנזק אורטופדי, אך מצבה הנפשי רלוונטי לקביעה בדבר חבותן הנטענת של המבקשות. 

המשיבה תומכת בהחלטות ומציינת כי תיקה הרפואי המלא נמצא בידי המבקשים, שעל כן בדיקתה היום, יותר משש שנים לאחר המקרה, לא תשפוך אור על מצבה הרפואי.

החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בבקשה כבערעור.

דיון והכרעה

באשר להחלטה הראשונה נראה שצדק בית משפט קמא שלא מצא כי המשיבה לא תהא רשאית להוכיח כל עניין שברפואה. תביעתה של המשיבה היא תביעה לפיצויי נזיקין, בגין נזק אורטופדי, ולשם הוכחת הנזק נזקקת היא אך לחוות דעת בתחום האורטופדי. הימנעותה מלהיבדק בבדיקה פסיכיאטרית לא תפגע אפוא בהגנת המבקשות בשאלת הנזק. כך גם צדק בית המשפט, בהיבט של הוכחת הנזק, בהחלטה השנייה, שהרי אין המשיבה נזקקת לחוות דעת בתחום הנפשי, שלגביו אין היא טוענת לנזק נוסף, ולצורך הוכחת החבות רשאית היא להסתמך על עובדות המופיעות בתיקה הרפואי שהיה בידי המבקשות בזמן המקרה, ואשר בחלקו נערך מטעמן.

עם זאת יש לבחון את המחלוקת בהיבט של שאלת החבות. בסוגיה זו המשיבה טוענת שהייתה במצב נפשי שבו היה חשש שתגרום לעצמה נזקים (ר' ס' 1 בכתב התביעה וכן סעיפים 5, 8(א) + (ג)). בכתב ההגנה הכחישו המבקשות את טענות המשיבה. שאלת המצב הנפשי שבו הייתה המשיבה נתונה בעת אשפוזה היא שאלה שברפואה וכאמור נתונה במחלוקת. כדי להוכיח את מצבה הנטען על המשיבה להגיש חוות דעת רפואית. זכותן של המבקשות הכופרות במצבה הנטען להוכיח כי לא כך היה, ולשם כך להיזקק לחוות דעת רפואית. העובדה שחלפו שש שנים מאז המקרה אין בה כדי לייתר את בדיקת המשיבה מטעם המבקשות. גם הטענה לפגיעה בפרטיות אינה מספקת לכך, שמשהגישה המבקשת תביעתה והיא מבקשת להוכיח את חבותן של המבקשות, עליה לוותר במידה הנדרשת על פרטיותה, ומידה זו דורשת מתן אפשרות למבקשות לבדוק אותה לצורך הוכחה שכנגד.

אילו הסתפקה המשיבה בטענות בדבר ידיעת המבקשת על ניסיונות אובדניים קודמים ובדבר אזהרות שהזהירה את הרופאים בדבר רצונה לשלוח יד בנפשה, ייתכן שלא הייתה מתעוררת שאלה שברפואה בקשר לסוגית האחריות. אולם משטענה המשיבה את שטענה בדבר מצבה הנפשי זכאיות המבקשות להוכיח שלא כך היה ולשם כך זכאיות הן לבדוק אותה כאמור לעיל.

לפיכך אני מקבל את הערעור ומורה כי על המשיבה להיבדק אצל מומחה מטעם המבקשות.

לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: